גלי בהרב מיארה פועלת כסוכנת כאוס כדי לחסום כל מינוי אפשרי באמצעות טקסטים המתחזים להיות משפטיים - הגיע הזמן לחקור את המרד שמתחולל במדינת ישראל נגד עקרון היסוד של מדינה דמוקרטית - עקרון ריבונות העם
לפני מספר חודשים פרסמנו כאן את עיקרי המכתב ששלחו ראשי חמאס לחסן נסראללה מיד עם תחילת הטבח ב-7 באוקטובר. כעת נחשף המסמך עצמו, במילותיהם. מילה במילה. זה פרק אפל ושחור במיוחד בדברי ימי הברבריות האנושית - ואין בו כמעט אף מילה על המהומות הפנימיות בישראל
גם הממשלה וגופמן שנשענו על דעת הרוב בוועדת המינויים, וגם העותרים והיועצת שנשענו על דעת המיעוט, הסתמכו כולם על ועדה שכשלה בעבודתה. אי-זימון עדי המפתח יצר סיטואציה שבה שתי העמדות נשענות על קנה רצוץ, והאבסורד הוא שהאחראי הוא יו"ר הוועדה - גרוניס עצמו
השכנה מדרום נמצאת בנקודת חולשה כלכלית אמיתית, אך הנכסים האסטרטגיים שבבעלותה מחזיקים אותה בחיים. המלחמות האזוריות מזיקות לה בצורה משמעותית, וגורמות לחשש מהתלקחות פנימית שתביא לחוסר יציבות. בינתיים, במצרים מסמנים מועמד פלסטיני לתפקיד בכיר באזור
הממשלה שתחת אחריותה ארע הטבח הגדול בתולדות המדינה פעלה בכל דרך אפשרית כדי לחמוק מאחריות זו, נקטה בשיטה של הסתרה, טיוח והעברת האשמה לאחרים. רק ועדה ממלכתית תוכל להבטיח חקירת עומק יסודית שאינה מוטה פוליטית, מי שמתנגד להקמת הוועדה - מטייח וחושש מהאמת
הגיע הזמן להפסיק לראות בבריאות "הוצאה" ולהתחיל לראות בה את ההשקעה הלאומית החשובה ביותר. המבחן של הנהגת ישראל בשנת 2026 הוא היכולת להפוך את הביטחון התרופתי ל"קמפיין החיים" - פרויקט לאומי שיציב אותנו כחברה המתקדמת והחומלת ביותר בעולם
בעוד שבימים הראשונים לאחר הטבח עוד שררה במרבית העולם תחושת זעזוע רחבה, הרי שככל שהמלחמה התמשכה, הלך ונשחק הזיכרון העולמי של אירועי אותו יום. עלינו להשכיל לבנות את המשפטים בדרך שתציג לעולם באופן מובנה את מפלצת המוות שנבנתה בעזה
כישלון המגעים עם איראן, ההסלמה במפרץ ואיומיו של טראמפ לחדש את המערכה הפכו את פסגת טראמפ-שי ממפגש על סחר - למבחן רחב יותר. זו כבר אינה רק שאלה של מי שולט בהורמוז, אלא של מי מסוגל לקבוע את תנאי היציבות בעולם שבו הכוח האמריקאי עדיין עצום - אך כבר לא בלעדי
העימות בין ראש הממשלה לראש המוסד בנוגע למינוי של גופמן, ממש כמו הכוונה למנות את עורך דינו למבקר המדינה, הם שיאו של תהליך נוראי שעובר על נתניהו ומדינת ישראל כולה. שום דבר בניסיון העשיר של היועמ"שית ושופטי בג"ץ לא הכין אותם לתסריט בלהות שכזה
במרץ היה נדמה לסעודים שאפשר לנצל את הלחץ על איראן כדי לשנות את מאזן הכוחות האזורי. במאי התחילה לחלחל ההבנה שהמערכה אינה נשארת "שם", אלא מבעירה את האזור כולו. סעודיה מסרבת לאפשר שימוש אמריקני במתקניה לצורך הרחבת הפעילות בהורמוז - זו סתירה, זו התפכחות
אל תתבלבלו מריבוי הפתקים: ההצבעה בבחירות הקרובות היא בין שני מחנות בלבד, כשהחלוקות הפנימיות פחות רלוונטיות. האיחוד בין בנט ללפיד מטיל את מלאכת שינוע הקולות מהימין על כתפיו של איזנקוט - זה גדול עליו, והאיום הכי מסוכן להבטחות שמפזר כעת ליברמן הוא הארכיון
כבוד השופט ח'אלד כבוב, התשובה לשאלתך "מי פמפם לציבור את המסרים נגד בג"ץ?" היא מתחת לאף: אלה אתה וחבריך, שמשמיצים את הממשלה הנבחרת בפסקי הדין שלכם, ושפועלים פעם אחר פעם להכשלת מהלכיה ומינוייה
משפטי שדה 2026: הניסיון הנבזי לקשור את ביהמ"ש העליון לטבח - שיא תעמולת ההסתה. פסקי הדין בעתירות על הסיוע ההומניטרי לעזה, הסיכולים הממוקדים והוראות הפתיחה באש - בכל המקרים השופטים ספגו מתקפות שקריות, בשעה שנתנו לצה"ל ולממשלה יד חופשית לפעול לפי שיקול דעתם
מהמפלגה שליברמן בנה על מאבק בממסד הדתי ועד גדי איזנקוט והמרכז הפוליטי: הכיפות הסרוגות הפכו ליעד הכי מבוקש במערכת הבחירות. אחרי 7 באוקטובר, הציונות הדתית כבר לא נתפסת רק כמגזר אידיאולוגי - אלא כסמל להקרבה, שליחות וקולות מתנדנדים שעשויים להכריע את הבחירות
המלחמות בעזה, בלבנון ומול איראן אינן מקרבות את ישראל לביטחון, אלא מעמיקות את הבור שבתוכו היא לכודה. במקום עוד הבטחות ריקות על הכרעה וניצחון מוחלט, דרושה הנהגה שמבינה כי לפעמים צעד אחד אחורה הוא המהלך היחיד שמונע נפילה לתהום
מול התהליכים החמורים שבן גביר חולל ברשויות החוק, ראינו בשבועות האחרונים מי הושחת ומי עמד זקוף: מצד אחד קצינות גיבורות שלא ויתרו על ערכיהן, ומנגד קצינים שחשודים כי מכרו אותם - הביטוי הכואב לנזק שייקח שנים לתקן
בעוד האופוזיציה מחפשת כיוון, יו"ר ישראל ביתנו מסתער על משבצת האלטרנטיבה הימנית עם תוכנית עבודה סדורה, ניסיון ביצועי עשיר ודרישה בלתי מתפשרת להנהגה חדשה. האם האיש שהפך לכתובת של מאוכזבי הליכוד בדרך לכס ראש הממשלה?
החיסולים הממוקדים לא מניבים שום הישג ממשי לישראל, אלא רק משמשים כמסך עשן, כדי שלא נראה עד כמה התרחקנו מהניצחון המוחלט
מבעד לניסיונות התיווך של אסלאמאבאד נשקפת חרדה מקריסה כלכלית, איום בגבול האיראני ומאבק על מעמדה מול הודו. מבחינת פקיסטן התלקחות אזורית איננה דרמה רחוקה, אלא סכנה ישירה שעלולה להצית את גבולותיה - ולערער את יציבות המשטר כולו
בליץ ראיונות בפוקס ניוז, שיחות עם בכירי הממשל והבטחה למכת פתיחה שתפיל את המשטר: נתניהו קיווה שתקיפה תהפוך לניצחון הגדול שישנה גם את מצבו הפוליטי בישראל. אלא שכעת, כשהמשטר בטהרן עדיין עומד על רגליו וטראמפ כבר מדבר על סיום המלחמה - זה הדבר ממנו חושש רה"מ
היה מכעיס לראות את הזלזול בהנחיות המצילות חיים. זה היה מפגן של בוז מתריס כלפי ההנחיות, כלפי לובשי המדים וכלפי מה שישראל מייצגת. הכיסופים של אותם עולים לרגל מלפני מאה שנה התממשו: יש ליהודים מדינה ריבונית. איך קורה שדווקא אזרחיה חשים כלפיה זלזול כזה?
המהלך האמריקני מציב את מצר הורמוז בלב מאבק שליטה אזורי, מצמצם את חופש הפעולה של איראן ומייקר כל הסלמה. במקביל, הלחץ זולג דרומה ופוגע גם באיחוד האמירויות,שמתחזקת שיתופי פעולה אזוריים חדשים - גם עם ישראל | הסדר החדש במזה"ת
אסטרטגיה פוליטית? שר בכיר בממשלה טוען שיש משהו חמור יותר מהאסון הגדול ביותר שבמהלכו נטבחו 1160 בני אדם ו-250 בני אדם נחטפו לרצועת עזה. וכל האסון הזה, פחות חמור ונורא מצרוף מנסור עבאס, ראש מפלגה של ארבעה מנדטים, ערבי, רופא שיניים לממשלה
אנחנו חיים בעידן של שקר ומניפולציות תודעתיות. ואחד השקרים המכוננים בעידן הנוכחי הוא השקר בדבר השחיקה הדמוקרטית בעולם, "גניבת הבחירות"
איראן קרובה לגרעין כפי שהייתה ערב המלחמה, בצפון מתקשים להתמודד עם הרחפנים של חיבזאללה ובדרום מביטים בעיניים קרועות בשיקום חמאס. מצב חירום? לא אם שואלים את סמוטריץ', שחושב שממשלה חליפית גרועה מרצח של ילדים
מקרי הרצח, האלימות והכנופיות - לא נוצרו בוואקום. הם כאן כי לא יעזרו המנהלות, המורות, הגננות ותומכות ההוראה המדהימות, וגם לא התקציבים האדירים. אם בית הספר אמור להיות הכנה לחיים, אז תלמידי ישראל מסתכלים מהחלון, ומגלים מציאות פוליטית נוטפת טמטום אנושי
מאז עלייתו של אחמד א־שארע, סוריה לא חוזרת למודל מדינתי קלאסי, אלא פועלת כמרחב מפוצל של שליטה חלקית, מיליציות - ואינטרסים מתנגשים. בזמן שמלחמת איראן 2026 מאלצת שחקנים לבחור צד, בדמשק בוחרים שלא לבחור - ומנסים לשרוד
גנץ ידע לא מעט עזיבות - אך עזיבתו של טרופר היא רעידת אדמה של ממש. האיש הכי נאמן, הכי קרוב, שהכניס את גנץ לפוליטיקה והיה בן בריתו קם והלך - ומה זה אומר על כל השאר?
אחרי שאחרון הנאמנים לבני גנץ נטש את הספינה הטובעת ועלה על המדף, אפשר לתהות: האם לחילי טרופר יש באמת את מה שחסר כל כך לאחרים?
החל מיו"ר קואליציה שלא הפסיד הצבעה אחת, עד לאחד שמושלך ל"גוב האריות" של המתפקדים. באירוע באילת נחשף המחיר של עריקה, זובור מול מצלמות ופריימריס צפופים שדוחקים ותיקים אל מחוץ לרשימה. גם נתניהו מתחיל לדאוג
